החלטה בתיק עת"מ 29255-08-11

בקשה לחילוט עירבון.

העתירה שהוגשה על ידי המשיבה נדחתה, והמבקשת - היא המשיבה בעתירה, עתרה כי בית המשפט יחלט את העירבון בסכום של 75,000 ש"ח שהמשיבה הפקידה כנגד בקשתה למתן צו ביניים בעתירה.

טענתה העיקרית של המשיבה הינה כי יש לדחות את הבקשה מאחר שהיא הוגשה באיחור, מעבר למועד הקבוע בתקנות. לכן, היה על בית המשפט להורות על השבת העירבון לידיה, ולא ניתן עוד לחלטו. המשיבה מסתמכת על הוראת תקנה 371(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת:

" הופקד עירבון ולא חולט או חולט מקצתו, תוחזר יתרת העירבון למבקש תוך 60 ימים מהמועד שפקע הצו הזמני. הוגשה בתוך 60 הימים בקשה לחילוט העירבון, רשאי בית המשפט לעכב את החזרת העירבון עד למתן החלטה בבקשה".

המשיבה הוסיפה וטענה כי לא מתקיימים התנאים לחילוט העירבון - הבקשה לצו מניעה זמני היתה סבירה בנסיבות הענין, התקופה הנטענת בבקשה ביחס לנזק - היא שגויה, ותחשיב הנזק שגוי אף הוא, שכן הוא כולל עלויות של שירותים שונים שאינם כלולים במכרז. עוד טענה המשיבה כי לא קיים קשר סיבתי בין הנזק הנטען לבין העיכוב בהתקשרות עם הזוכה במכרז. המשיבה אף טוענת כי המבקשת לא ניסתה לצמצם את נזקיה, וכי היא לא הרימה את הנטל להוכחת הנזק לו היא טוענת.

המבקשת אינה כופרת בכך שלו היה מדובר בעירבון, היא אכן איחרה את המועד להגשת הבקשה. אלא שלטענת המבקשת, הסכום של 75,000 ש"ח שהופקד על ידי המשיבה אינו ערובה מסוג "עירבון" אלא מסוג "ערבות". הטעם לכך הוא משום שתקנה 364 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, מחייבת את בית המשפט להתנות סעד זמני בהמצאת התחייבות עצמית וערבות מספקת.

כב' סגה"נ השופט זפט בהחלטתו מיום 11.9.11, הורה על הפקדת התחייבות עצמית והפקדה של 75,000 ש"ח, ומכאן שההפקדה של 75,000 ש"ח (שלא צוין כי צריכה להיות דווקא במזומן), היא הפקדה של ערובה ולא של עירבון. גם הסכום - 75,000 ש"ח - עולה על הסכום המקסימאלי שנקבע בתקנות בהתייחס לעירבון (העומד על 50,000 ש"ח), וגם מטעם זה, ומאחר שבית המשפט לא נימק בנימוקים מיוחדים את הגדלת הסכום, יש להסיק כי מדובר בערובה ולא בעירבון.

המבקשת אף הפנתה להחלטה לפיה הפיקדון לא יושב למשיבה, ולהפניה לתקנה 371(א) במסגרת החלטה זו. 

המבקשת הוסיפה וטענה כי היא הוכיחה את הנזקים שנגרמו לה עקב קיומו של הצו, ואת הקשר הסיבתי של נזקים אלה לצו הזמני (נזקים בשיעור העולה על הסכום אותו היא מבקשת לחלט).

דיון

אני סבורה כי במחלוקת הנ"ל, הדין עם המשיבה.

כדי לבחון את השאלה בדבר מהותו של הסכום 75,000 ש"ח, יש לפנות להחלטתו של כב' סגה"נ השופט זפט מיום 11.9.11, שהסכום נושא המחלוקת הופקד מכוחה. בהחלטה זו ציין בית המשפט במפורש כי מדובר בעירבון. יתכן כי הצדדים היו יכולים לתקוף את ההחלטה (לאור הסכום שנקבע או לאור העובדה כי הצו הזמני לא הותנה בערבות).  אולם ההחלטה מדברת בעד עצמה, ואין מקום לקבוע כי בית המשפט התכוון ל"ערובה" כאשר הוא ציין באופן מפורש כי מדובר ב"עירבון".

ההחלטה מיום 9.10.12 - לא היתה יכולה לשנות את מהותה של הבטוחה כפי שהיא נקבעה באופן ברור על ידי כב' סגה"נ השופט זפט.

לכן, מאחר שהבקשה לחילוט העירבון הוגשה באיחור, לאחר תום 60 הימים שנקבעו במסגרת תקנה 371(ד), אני סבורה כי אין מקום לקבל את הבקשה.

הבקשה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה טבת תשע"ג, 07 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.